רגע חושבים...
לא כל יום פורים
התקשורת האנושית מבוססת
על מרבדי אותיות ארוגות למילים. המילים משמשות 'תחפושות' למובני-חיים והן נמצאות
בתנועה אין-סופית בתוך כל תרבות ובין התרבויות השונות. אתגר החלפת התחפושות בין
התרבויות נקרא בפינו 'אמנות התרגום'!
המעבר משפה לשפה
במהלכם של החיים מחייב מיומנות-על בהפשטת דימויים ומילים, ביטויים ואמרות-כנף
והלבשתם בכסות חדשה. עבודת 'התרגום' הזאת מחייבת דיוקים נפשיים הנובעים מאלפי שנות
אבולוציה לשונית ותרבותית, ומכאן ברור ש'מחיר' תוצאת התרגום יהיה תמיד כבד מנשוא,
עד בלתי אפשרי. יחד עם זאת, אנו מתעקשים לדבר בכמה שפות ולשתף מעגלים חיצוניים
רבים ככל שאפשר בחוויות החיים ובהוויות העולם של כולנו. מלאכת התרגום כרוכה לפיכך
גם ב 'שבבים' הניתזים לכל עבר ומותירים, לא אחת, את המוצר המוגמר זועק את זעקת המלך
הערום!
שירתתי
בבריטניה שש שנים נפלאות שבמהלכן עשיתי גם לנפשי – תרגמתי את שלושת ספרי שירתי
מעברית לאנגלית. אני משתף אתכם בטעימת תרגום שכזאת, של שירי 'אור' שנעשתה בסיועה
של חובבת שירה מקומית. מול כל שורת שיר בעברית ניצבת מקבילתה המתורגמת באנגלית
ובבית האחרון של השיר מחליפות השפות את מקומן ברמיזה למורכבות אמנות התרגום וחוסר
החד-משמעיות במילים המתורגמות...! התרגום עוטר בקליגראפיה יהודית מדהימה המביאה,
לדעתי, את המוצר הסופי לכדי שלמות של ממש.
הפוסטר מופיע בכיתוב בצבע כחול ושחור ומעוטר בקישוטי זהב. כל מילות השיר
מופיעות גם במסגרת הדקורטיבית של הפוסטר, כמנהג המעטרים היהודיים של דברי קודש
עתיקים. (גודל הפוסטר : 32 X 45 ס"מ. המעוניינים בכך יוכלו לרכוש
זאת ישירות דרכי תמורת 10 ₪ בלבד).
אז –
במושב בית-זית של
ילדותי אני זוכר דמויות ציוריות רבות של חברי מושב שנחרטו בי כ'טיפוסים פורימיים'
מיוחדים. בעיני הילד שבי ראיתי אותם 'מחופשים' כל השנה. מבלי להתכוון כלל, הם צבעו
את ילדותי במושב והוסיפו חן מיוחד ונדיר לחוויות החיים שלי ושל בני דורי במושב –
בני דור תש"ח.
פורים בבית זית של
ילדותי היה גם חג 'העדליידע' בירושלים. משפחות משפחות היינו נוסעים באוטובוס
'העירה' וממקמים את עצמנו על המדרכה לאורך רחוב יפו – מ'מגרש הרוסים' ועד 'בית
המשוגעים' בכניסה אל העיר – עם ההמונים שבאו לצפות בתהלוכה השנתית של תחפושות
ענקיות מוסעות על גבי משאיות או טרקטורים. אני זוכר את השוטרים הרכובים על סוסים
שחצצו בינינו לבין משתתפי העדליידע לאורך גדרות החבלים משני צידי רחוב יפו. בין
דמויות הענק שחלפו על פנינו היו גם קבוצות מאורגנות של משתתפים – מחופשות
ובתלבושות ססגוניות במיוחד – שצעדו, רקדו והופיעו לפנינו. כילד, אני זוכר את שעות
ההמתנה הארוכה לקראת התחלת מצעד התחפושות ואת ההתרגשות העצומה. אני יכול עוד לשמוע
את גלי מחיאות הכפיים של אלפי הצופים מול כל דמות שחלפה לפנינו ואת אווירת השמחה
ותחושת החג האמיתית, העממית כל כך, שהייתה
פעם...
ועכשיו...
מציאות חיינו במאה
ה-21 אינה כולה חג פורים.
364 ימים בשנה אנחנו
לובשים מסיכות ועוטים תחפושות אין-ספור. כל יום וכל שעה אנחנו מוסיפים גוונים
לתחפושת האישית שלנו. בכל הזדמנות – מקרית או יזומה על ידנו – אנחנו מחפשים את
תוצאות הלוואי לשגרה האפורה של חיי היום-יום ומבקשים להתהדר בנוצות נוספות, רבים
מאיתנו צובעים נוצות מרוטות ושחוקות ומתהדרים בצבעים חדשים. ברגעים יפים של החיים
אנחנו מנפחים את החזה, זוקפים את הראש ומביטים מלמעלה. ברגעי חיים אחרים אנחנו
שומטים את עצמנו לפינה חשוכה, נחבאים או סתם בורחים – נמלטים. ארון התלבושות שלנו
עמוס לעייפה בכיסויים מכל הצבעים, חלקם דהויים כבר מרוב שימוש וחלקם האחר עדיין
חדש – מחכה להזדמנות החיים לעשות בו שימוש. אלה מאיתנו אשר נולדו לכך – משכילים
להחליף מידי פעם מסיכות ותפאורות חיים, הכל בהתאם למעמד המזדמן ולרגע. אלה שלא
נולדו לכך – מוצאים את עצמם משעממים בתחפושת גלויה לכל וחד-גונית. הערמומיים יותר
שבקרבנו – צובעים את עצמם בגוונים של 'אולי' ושל 'ודאי' ומוסיפים לאפרוריות החיים
גם את הסוד והמתח...ואולי גם את את הטעם! וכך, 364 ימים בשנה כולנו מתחפשים
ובוחשים בקדירת הצבע האנושי – מחפשים את הןורוד – וחלק מאיתנו אפילו מוצאים!
במציאות שכזאת –שנה של
364 ימים של אין סוף תחפושות ניצבת מול יום אחד של 'לא כל יום פורים' אשר בו, בהגיון
העדכני המודרני של 'הפוך על הפוך', נשכיל
כולנו בעצם להיות רק... אנחנו עצמנו !!!
*******************
עמנואל
צבר
פתוח להצעות:
050-4822272
ezabar@netvision.net.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה